דמיינו לרגע ניתור. כזה כמו שהיינו עושים בילדות. מכופפים ברכיים שולחים ישבן לאחור, חזה לפנים, מניפים ידיים ומנתרים. השלב הקריטי הוא העברת המשקל. מתמיכה של האדמה אל הניתוק ממנה. ככל שמעבירים יותר משקל אל האדמה כך הניתור שלנו מוצלח יותר. זהו ביטוי של עקרון ההשתרשות. ככל שאמסור יותר משקל אל האדמה כך פוטנציאל הצמיחה שלי גדל. כשאני יוצרת השתרשות עם האיבר שנוגע ברצפה, וזה לא משנה אם אלו הידיים, עצמות המושב כפות הרגליים או הראש, אני יוצרת צמיחה לכיוון הנגדי ומתוך כך ריווח ואוורור של כל הרקמות שבדרך. השתרשות, היא כמו התמסרות ערה. צד אחד שלי מרפה ומוסר משקל, רק כדי לעורר את הצד השני לגדילה והתפתחות.
