לא מזמן, בשיעור, נתתי תרגיל מורכב. עליכן לנטוע את יד ימין ברצפה ולנוע עם יתר הגפיים ועם השדרה באופן חופשי ומגוון. עליכם לקחת בחירות נכונות עבור גופכם, כאלו שיניבו תחושה טובה. יאתגרו, ויאפשרו מנוחה. עלתה שאלה מאחת התלמידות: "לשם מה אני צריכה את זה?". אחת הבנות ענתה לה: " דווקא להסתדר בתוך מגבלה זה דבר מאוד שימושי."
להסתדר בתוך מגבלה, ולפתח מגוון של אפשרויות מול אילוצים, זו אומנות החיים. זה החיים עצמם על מלוא תפארתם.
כמה ימים אח"כ, בשיעור, נתתי תרגיל בעל אופי דומה וראיתי שרוב התלמידימות נשארים בתוך מסגרת די מצומצמת של אפשרויות תנועה. רובם, נשארו עם רגל ישרה לאחור וחזה פונה קדימה. אז הוספתי מגבלה: מותר הכל, מלבד להשאיר את הרגל מאחור. פתאום נפתחו אינספור אפשרויות חדשות שלא היו שם קודם. תגליות של ממש על יכולותיו התנועתיות של הגוף, ועל גמישותה של המחשבה ויכולת הבחירה.
לשם מה צריך את זה?
מתוך ההבנה שתנועה היא דרך, אחת מני רבות, לשכלל תובנות של התודעה. ומתוך ההסכמה שהגוף שלנו, הוא אנחנו, והוא אחד הכלים החשובים ביותר דרכם ניתן להתמיר תובנות בין מימדים. מתוך כך.
מה טוב שזה גם פשוט ממש כיף לזוז.
בחרתי את התמונה הזו כי אני אוהבת איך שהיא משחקת עם גבולות התודעה.
